top of page
המוסיקה האירית, הינה הז'אנר (סוגה) המוסיקלי אשר התפתח ומבוצע בעיקרו באירלנד, ואשר האירים מזהים כחלק מתרבותם.
המוסיקה האירית המסורתית, כוללת בעיקר מקצבים אשר הגיעו לאי במהלך המאה השבע-עשרה והשמונה עשרה, העיקריות הינן מנגינות מסוג ריל (Reel - במקצב ארבעה רבעים), ו-ג'יג (Jig - במקצב של שש שמיניות). רוב המנגינות האיריות המסורתיות, נכתבו בתקופה שבין המחצית השניה של המאה ה-18, ועד שנות החמישים של המאה ה-20.
המוסיקה מנוגנת בעיקר באמצעות כלי נגינה אשר רובם פותחו בתקופה זו, ביניהם: כינור, חליל, חמת חלילים אירית, אקורדיון כפתורים, קונצרטינה, באוראן (תוף אירי), גיטרה ובוזוקי שטוח-גב.
כיום, מהווה המוסיקה האירית המסורתית חלק עיקרי וחשוב בתרבות האירית, המתכתב עם תרבות הפאבים המפותחת באירלנד. המוסיקה מבוצעת בעיקר באופן ספונטני ב"סשנים" (מפגשי נגינה) בפאבים, וכן על גבי במות שונות באופן מאורגן ומעובד, על ידי הרכבים שונים.
המוסיקה האירית המסורתית, הגיעה לישראל בסוף שנות השבעים. היא בוצעה בעיקר על ידי מי שהגיעו לחיות בישראל מאירלנד ובריטניה, וכן על ידי ישראלים אשר טיילו באיים הבריטיים והביאו עמם תקליטים, מהם למדו את הז'אנר.
בשלהי שנת 1999, התקיים בישראל לראשונה סשן נגינה בפאב.
בעקבות הגעת מופע הריקוד המצליח Lord of the Dance לישראל בתחילת שנות ה-2000, חלה עלייה דרמטית בהכרה ובהערכה שרחש הציבור הישראלי למוסיקה וריקוד איריים. בתקופה זו נוסדו פאבים איריים רבים בישראל, והתקיימה פעילות מוסיקלית ענפה של מספר הרכבי מוסיקה אירית, ביניהם קטיפה שחורה, אייריש קרים, כחול, אייריש מלודי, חמש תלתן, בוראן ועוד.
כיום מבוצעת מוסיקה אירית בישראל במסגרת מספר הרכבי מוסיקה אירית, וכן סשנים בפאבים.
bottom of page